״ארטרנטיב״ משיקות סיור אמנות חדש בנשיונל גלרי National Gallery בלונדון, ואנחנו שמחים לארח אותן בטעימה של מספר יצירות מתוך הסיור:
מה עולה במוחנו כאשר אנחנו חושבות/ים על המילה "אמנות" ומהו "אמן"?
האם עולה לנגד עינינו תמונה של אדם יצירתי שמפיק ממוחו הקודח רעיונות חתרניים שנועדו לעניין ולאתגר אותנו? או שמא יצירות שנועדו לענג מבחינה אסתטית ואולי נרצה לתלות בסלון?
האמת היא שתפיסות אלו של אמנות הן מאוד מודרניות ואיננה מאפיינות אמנות במשך מרבית ההיסטוריה האנושית.
במהלך רוב ההיסטוריה הייתה האמנות חפץ פולחן שלא נאמד ביופיו בלבד אלא בפונקציונליות שלו, בערכו החינוכי ובמה שהוא סיפר על מי שמימן אותו.
בסיור בגלריה הלאומית הבריטית בלונדון (National Gallery) ננסה להבין משהו על האופן שבו התהוותה "האמנות" כפי שאנחנו תופסים אותה היום, ונראה איזה תפקיד משמעותי היה לדת בכל הסיפור הזה, ובעיקר לכנסייה הנוצרית.
התפיסה של האמנות כחפץ פולחן פונקציונלי מתחילה להשתנות באירופה של המאה ה-14, כאשר שינויים מאוד דרמטיים מתרחשים, מבחינה דתית, פילוסופית, כלכלית ופוליטית. זוהי כמובן תחילת "תקופת הרנסאנס".
צריך לזכור שמדובר בשינויים שקורים באופן מאוד הדרגתי, במשך מאות שנים, ואצל אחוז קטן מאוד מהאוכלוסיה שהיה לו זמן וכסף לעסוק בדברים חוץ מהישרדות.
אף על פי שהסיפור על היציאה מ"חשכת ימי הביניים" אל עולם חדש ונאור הפך כל כך מוכר ושגור בתרבות שלנו כיום.
מי הגה את "הרנסאנס"?
חבר'ה דומים מאוד לאנשים שהקימו את הנשיונל גלרי. אלה היו ג'נטלמנים אירופאים במאה ה-19, שהתחילו לאסוף אמנות ולכתוב היסטוריה ורצו לזהות את עצמם כממשיכי דרכם של אותם אנשי רנסאנס.
למעשה, הסיפור הזה של יציאה מחושך לאור נולד בעיקר כדי לשרת את האידיאלים של בעלי שררה בתקופה הויקטוריאנית ולא משקף בהכרח משהו ש"באמת היה שם".
צריך לזכור שאנחנו מדברים על תקופת שיא האימפריאליזם האירופי.
האימפריה הבריטית, הגדולה ביותר בהיסטוריה, שלטה בעמים אחרים, בעלי דתות אחרות ותרבויות שונות, והיה צורך להצדיק את השליטה החומרית הזו על ידי נרטיב שמסביר שאירופה בעצם נעלה מבחינה רוחנית ותרבותית וזו הבשורה שלה לשאר העולם (למרות שבתקופת "הרנסאנס" אירופה עדיין הייתה כנראה אחד המקומות הפחות משגשגים בעולם).
זו גם תקופה של לאומנות גוברת ברחבי אירופה: איחוד איטליה, איחוד גרמניה, השאיפות הטריטוריאליות של נפוליאון, כל האומות הללו מבקשות לייצר לעצמן סיפור ובריטניה רוצה להשתלב בסיפור כמי שהביאה את האדם הנאור ואת המדע אל העולם כולו. לנשיונל גלרי יש חלק ותפקיד בכך.
כשנסתובב במוזיאון היפה הזה נזכור כל הזמן שרוב היצירות פה היו תלויות פעם בכנסיות וננסה להבין באיזה אופן ראו והבינו את היצירות האלה אנשים שחיו באותן תקופות.
האמנות כפי שאנחנו מכירים אותה במערב היא תוצאה של מתח מתמיד בין הדת לבין תהליכים של חילון, בין הנצרות להומניזם.
במילים אחרות, אנחנו נצא למסע אל תולדות אמנות המערב, ונראה באיזה אופן השפה האמנותית המשתנה משקפת שינויים בתפיסת העולם ובנסיבות ההיסטוריות של אירופה בין המאות ה-13 למאה ה-19, מימי הביניים אל תקופת ה"נאורות".
הנה טעימה מהיצירות הנהדרות שנראה והסיפורים המרתקים שמאחוריהן:
גבר, אישה, מעשה אהבה
"ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, פירנצה 1485 – נשיונל גלרי לונדון
ונוס, אלת האהבה במיתולוגיה היוונית ומארס, אל המלחמה, נפגשים פה למפגש אהבים גנוב. אנחנו פוגשים אותם אחרי מעשה האהבה כאשר האמן מראה לנו בדרך מלאת הומור את השפעת האהבה על הגבר והאישה: ונוס עדיין בשליטה, שיערה ושמלתה מסודרים והבעתה מביעה תחכום ושביעות רצון.
לעומתה מארס לחלוטין פרוק מנשקו, פיו פעור וחושף את שיניו, גופו חצי עירום, הסאטירים השובבים מסביב משחקים בחניתו ושריונו ושום דבר לא יעיר אותו משנתו.
הציור נועד לתלייה בחדר שינה של המשפחה העשירה ביותר בפירנצה – משפחת מדיצ'י, שהפכה ממשפחת סוחרי בד לאצולה ששלטה באיטליה כולה ופרשה חסותה על כל השמות הגדולים בעולם האמנות (דה-וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל).
מדוע אמני הרנסאנס בחרו לצייר דימויים מהמיתולוגיה? סיפורים לא נוצריים בעליל? כי זה תירוץ מעולה להציג נושאים חתרניים ואירוטים ולהתעמק בגוף האדם באופן שאמנות נוצרית פשוט לא מאפשרת.
אגב, לבוטיצ'לי היה סוף קצת עצוב, אפשר לומר, שקשור בדיוק למתח הזה שבין הנצרות לאווירה החופשית שהציור משקף, אווירה שבאה לסופה עם עלייתו של נזיר קנאי בשם סאבונארולה שמשתלט על פירנצה… ועוד על כך בסיור כמובן.
עברית במוזיאון
מי יכול לקרוא מה שכתוב בציור הזה?
"משתה בלשאצר", רמברנדט, 1635 – נשיונל גלרי National Gallery London
רמברנדט מצייר פה סצנה מספר דניאל, פרק ה'.
המלך הבבלי בלשאצר עורך משתה גדול ובו הוא מגיש יין בכלים שאביו נבוכדנצר גנב מבית המקדש בירושלים. לפתע, מופיעה יד מסתורית וכותבת על הקיר את הכתובת המשונה "מנא מנא תקל ופרסין".
המלך המבוהל קורא לכל יועציו אך איש לא מצליח לפענח את הכתוב.
לבסוף מגיע הנביא דניאל ומפרש את המסר האלוהי כנבואת חורבן לממלכת בבל שעתידה להיכבש על ידי הפרסים.
המלך בלשאצר גומל לדניאל באדרת מפוארת ותכשיטי זהב ונהרג בחרב עוד באותו לילה.
כמו אמנים רבים בתקופה, רמברנדט שואב השראה מהתנ"ך היהודי שהוא כמובן חלק מן הקאנון הנוצרי.
בציור בארוקי זה הוא בוחר להציג את הרגע הדרמטי ביותר המשתקף במשחקי האור והצל, התנועה העזה והחדה, הבעות הפנים וכו'.
זו יצירה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן ביחס לעבודות אחרות של האמן גם מבחינה סגנונית וגם נושאית, ואני מזמינה אתכם להתעמק בה, וגם להפתיע את שאר המבקרים במוזיאון בכך שאתם מסוגלים לקרוא את האותיות…
נשיונל גלרי מציג: מראה, מראה שעל הקיר
ציורים המציגים סיפורים תנ"כיים עמדו בראש ההיררכיה בעולם האמנות האיטלקי, אבל במקרה של מדינות צפוניות כמו גרמניה, הולנד או בלגיה דווקא פורטרטים הם שנחשבו מאוד ולכן אנחנו רואים שם הרבה יותר מאלה בתקופה שהם עוד לא היו שכיחים בשאר העולם.
זה אחד הפורטרטים הראשונים בתקופה שמתעד אנשים שהם חד משמעית לא בני אצולה ובטח לא דמויות דתיות, והם מוצגים בבית שלהם.
זו סצנה מאוד יומיומית אבל עתירת משמעות. אנחנו רואים שהחפצים בקומפוזיציה נבחרו בקפידה כדי להראות שבני הזוג אמידים (הוא היה סוחר בדים איטלקי שהתמקם בברוז' – בלגיה של היום).
לכן נבחרו המיטה בחדר המגורים כפי שהיה נהוג באיטליה, התפוזים בחלון שלא היו קלים להשגה בבלגיה, הבגדים עתירי הפרווה. הכלב נועד לסמן את הנאמנות בין בני הזוג.
אך מה שמרתק יותר מכל בציור הזה זו המראה במרכז. אנחנו רואים שהיא במרכז הקומפוזיציה במקום מאוד חשוב, ומה רואים בה? את החדר משתקף, אבל בנוסף לזוג מופיעות עוד שתי דמויות מסתוריות.
מעל המראה יש כיתוב מסוגנן: "יאן ואן אייק היה פה" – האמן לראשונה מנכיח את עצמו בצורה בוטה בתוך הציור.
אם כן, האם זה פורטרט עצמי למעשה? האם הוא שותל את עצמו בעזרת הראי באמצע הסצנה? אכן, זהו ככל הנראה אחד הפורטרטים העצמיים הראשונים בהיסטוריה.
אך מי זו הדמות השניה? האם האמן התכוון לשקף אותנו כמביטים מחוץ לציור וכך להכניס אותנו אל תוכו?
הפמיניסטית שדקרה את ונוס
ונסיים עם משהו שמתחבר לעולמנו, דרך הציור המיוחד הזה. המאה ה-17 היא תקופה מאוד סוערת בספרד. האינקוויזיציה והכנסייה הקתולית שולטות ביד רמה וכואבת באווירה הציבורית ובין היתר החוק אוסר על ציור או סחר בציורי עירום. אף על פי כן, אנחנו יודעים בוודאות שבני המלוכה הספרדית היו אספנים נלהבים של ציורי עירום מחוץ לספרד.
לכן הציור הזה כל כך מיוחד. הוא ציור העירום היחיד מספרד של אותה תקופה והוא צויר על ידי דייגו ולסקז, שהיה צייר החצר של בית המלוכה וגדול אמני ספרד של התקופה. עד היום לא ברור באילו נסיבות הוא צייר אותו.
מי מצוירת פה? כמובן שזו ונוס, ולידה קופידון בנה. כבר הזכרנו שציורים מיתולוגיים היו תירוץ מצוין לצייר עירום והמון נשים עירומות שצוירו באותה תקופה פשוט נקראו "ונוס". אז הנה לנו ונוס נוספת.
אבל זה ציור מאוד חתרני, לא רק כי יש בו עירום, אלא גם כי ונוס לא מוצגת לנו כאלה שמיימית והחדר ממש לא נראה כארמון. למעשה, אילולא הכנפיים של קופידון לא היינו יודעים שמדובר באלה והיינו חושבים שזו סתם אישה עירומה. התנוחה שלה מסתירה הרבה, העירום לא אגרסיבי ולא פרונטלי אלא מרומז יחסית ואנחנו משלימים בדמיון לא מעט (מה שמוסיף לפתיינות של הציור).
"ונוס מול ראי", ולסקז, ספרד 1647 – נשיונל גלרי National Gallery לונדון
מה שמעניין במיוחד בציור הזה קשור יותר להגעתו לפה ולאלימות שחווה כאן:
בראשית המאה ה-19 משפחת אצולה בריטית בשם רוקבי שהחזיקה בציור הזה נקלעה לקשיים כלכליים ורצתה למכור אותו. הגלריה ממש רצתה את הציור אבל הם ביקשו עבורו סכום שערורייתי – 40,000 ליש"ט, שנחשב אז לאסטרונומי (לצורך ההשוואה התקציב השנתי של הגלריה היה משהו כמו 5,000 ליש"ט). אבל הגאווה הלאומית הבריטית לא הרשתה שהציור יעזוב את אנגליה ולכן ערכו מגבית ציבורית גדולה וגיוס הכסף הפך ממש עניין של פטריוטיות (המלך עצמו ככל הנראה תרם תרומה אנונימית בסך 8,000 ליש"ט).
ב-1914 נערכה בכיכר טרפלגר הפגנה למען זכות הצבעה לנשים.
ההפגנה זלגה לתוך הגלריה, ומפגינה דקרה בסכין את הציור, שהיה אחד הידועים בממלכה. בעקבות כך הגלריה נסגרה לציבור עד למלחמת העולם הראשונה.
הציור שוחזר והושב לגלריה, וביום האישה האחרון הצטלמנו לידו במהלך סיור (אגב, מה שאנחנו מחזיקות ביד הם שוקולדים של וונדרוומן שחולקו בסיור…)
הכותבת היא מדריכה בצוות "ארטרנטיב", המציע סיורים בעברית בתחומי האמנות (אמנות רחוב בשורדיץ' ובקמדן, סיורים בטייט מודרן, בבריטיש מיוזיאום ובנשיונל גלרי, וסיורי אדריכלות וגלריות).
עוד ב״שאל לונדוני״
- המלצות למחזות זמר והצגות בלונדון.
- סיורים קבוצתיים בעברית
- מדריך האטרקציות ומה לעשות בלונדון.
- ביקור בסטודיו של הארי פוטר בלונדון.
- מידע על כרטיסים להופעות, הצגות ומחזות זמר.
- מלונות ודירות מומלצים
- הסבר על כרטיסים למשחקי כדורגל.
- מסעדות בלונדון וגם מפה עם מסעדות מומלצות.
- תחבורה בלונדון – שימו לב לסרט שהפקנו ומסביר על כרטיס הנסיעה ואמצעי התחבורה השונים.
- אתרי מבצעים בלונדון, דילים מיוחדים, חבילות וקניות און ליין בעמוד המבצעים.
- ושלל מידע על מה לעשות בלונדון? מידע חיוני, מסעדות, אמנות, תערוכות, פסטיבלים ועוד ניתן למצוא בעמוד הראשי ובתפריטים למעלה.